הסיפור שלנו

הסיפור שלנו החורף של 92' היה חורף קל יחסית. בינואר, שבוע אחרי השחרור כבר היינו באמסטרדם עם מזוודה מלאה פפירוסים מצריים שחשבנו שבדרך נס נצליח למכור אותם להולנדים מסבירי פנים. אמסטרדם הקפואה החזירה אותנו באחת אל המציאות. פפירוסים העיר הזאת ראתה מספיק וגם ישראלים שבטוחים שהם אור לגויים. מפה לשם התגלגלנו לנמל באמסטרדם, אותו נמל שז'ק ברל שר עליו. נסו לחפש אותו באמסטרדם, לא תימצאו. התחלנו לעבוד על ספינות מפרש מסורתיות שכמותם תמצאו רק בצפון אירופה ובסרטי פירטים. מפליגים בכל מזג אוויר, בכל רוח בכל ים. מגיעים לנמלי דייגים נידחים ללילה חטוף ולמחרת לנמל הבא. חבורה של שייטים הולנדים דגולים: מייק על הווילם, פיט הארוך על הוויצקה, האן על ההנדריקה, מרטין המשוגע על הרגינה מאריס ויוסי ודודי מהרצליה על תקן של הישראלים מהמדבר. שטים ולאט לאט מתאהבים בים, בצבע האפורירוק של המים שמים, בקור, באורח החיים הזה- ומחליטים שזה מה שאנחנו רוצים לעשות. חוזרים לארץ החומוס, וביקור קצר במרינה ת"א מבהיר לנו שעדיין אין לנו מה לחפש בארץ. חוזרים להולנד לעוד עונה אחרי חודש בארץ. נוחתים באמסטרדם ומרגישים שחזרנו הביתה. בעונה הזאת הפלגנו עם מרטין ומייק על הווילם והרגינה מאריס. ברוב חוצפתנו נרשמים לאקדמיה הימית באיינקהוזן הולנד. חוצפתנו על שום מה על שום שהלימודים מתנהלים בהולנדית ותוך שלשה חודשים צריכים להיבחן בארבעת המבחנים הראשונים. מתחילים ללמוד, יושבים עם המילון ומתרגמים מילה מילה מספרי הלימוד, שוברים את השיניים אבל איכשהוא גומרים את הלימודים. אחרי החזרה לארץ החלטנו להקים את דרך הים. בילינו הרבה זמן במשרד המאולתר במרפסת בבית בביצרון. כתבנו תוכנית עסקית, חיפשנו משקיעים ובסוף קמה דרך הים. מכלום, מחלום מרצון ומהרבה עבודה קשה. כשאנחנו קוראים היום בתוכנית העסקית מאז מדהים לראות איך הגשמנו את כל מה שכתבנו אז. זה הסיפור שלנו. זה הסיפור של דרך הים.
מצא עוד תמונות כאלה ב-מועדון שייט- דרך הים