חויות של פלוטילר טירון

ואוו זה הדבר היחידי שיצא לי מהפה כשאישתי שאלה איך היה. איזה ואוו גדול זה היה.

אז נכון שזאת היתה הפלוטילה הראשונה שלי ונכון שזה היה הגשמת חלום חיים אבל כנראה שזה מה שמרגישים אחרי הפלוטילה הראשונה.

חודש לפני ההפלגה כבר התחלתי לארוז, וכל בוקר לפני העבודה העיניים עוברות על הציוד שהיה מפוזר על המיטה בחדר השני. התחושה היתה שאני הולך לקראת משהו גדול שאי אפשר להסביר.

בבוקר כשהגענו ל - SPLIT ועליתי על הסיפון ,הייתי ברקיע התשיעי ,זהו זה , זה קורה! יאללה עמי תצלול לתוך הכייף ותשתדל להנות מכל רגע.(חבל שהאישה לא פה לידי , נשארה לשמור על הבת שצריכה ללדת).

למדתי הרבה דברים בימאות, תודות לשני סקיפרים וותיקים ממני, שהיו שותפיי ליאכטה. ועל זה תודות. למדנו וגם אכלנו טוב בעזרת שתי הנשים שהפליגו איתנו, תודה על האוכל המאוד טעים.

היה כייף גדול והרגשה של בטחון עם הבוס והמדריכים שליוו איתנו, יפה לראות חבר'ה שעובדים מתוך הלב ועם כל הלב. כל הכבוד.

הכרנו גם את חבורת ה"חבובות" מבית האבות, ראיתי וגם שמעתי שיש להם את זה, איזה שמחת חיים, איזה שטויות הם עושים! יש לי למה לצפות ,כל הכבוד לגילאי ה +65

משפט חכם שאמרה לי אהובה ביום הראשון ,"כשיוצאים לפלוטילה משאירים את האגו בבית". באמת משפט חכם. צריך לאמץ אותו גם לפלוטילות שנצא אליהן בעתיד.

איך אפשר להסביר, למי שלא עבר את החוויה הזו ,את הצבע הכחול/תורכיז של המים, את השקט של כוס קפה בשעה 5 בבוקר? זה משהו שצריך לעבור כדי להבין.

עוד דבר שנהנתי לראות, זה הילדים שיוצאים להפלגות עם ההורים ומטפלים בחבלים כמו מקצוענים, איזה חוייות יש לילדים האלה כבר בגיל הזה , יפה!

בקיצור חברים יקרים תודה מקרב לב ל"דרך הים" על הארגון והחויות שעברתי ולכל האנשים הנחמדים שיצא לי להכיר.

זהו אני בפנים ואני מכור.

עמי דקלו